<h1>ראבי"ה סימנים תע"ט—ת"פ</h1>
<h2>דף מ.</h2>
אמר להו רבא להני דמהפכי כיפי כד מהפיכתו הפוכו לשם מצה. ויש מפרשים הפיכו להו למקום שלא יקרבו המים אליהם. מר בריה דרבינא מנקטא ליה [אימיה] בארבי(ר). והמקדים משעת קצירה לקנותם לשם מצוה או לכל הפחות לצורך שלש מצות תבא עליו ברכה, ואמר רב הונא הקמחין והבצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. וכגון שידוע שלא נתחמץ הבצק, ואם קמח הוא ירקדו אותו שלא ישאר בו בצק. והעם נהגו לשלוח יהודי אחר הרחיים לטחנן לשם מצה וגם לרקו[ד] שמה משום ספק חמץ. ועבד ושפחה שלא טבלו וכל שכן גוי ממש וחרש שוטה וקטן אין לשין ומקטפין שלש מצות דמצות דלילה הראשון [ו]אפילו א[פי]ה ישראל. ואם בקי ישראל באפיה ואופה אותה כל שכן דשפיר טפי.
